פסק-דין בתיק ב"ל 5642-09

1.                 התובע הגיש תביעה להכרה באירוע אשר ארע ביום 30.9.08 כתאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק).

2.                 משהצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי , מונה ד"ר אנג'ל דוד (להלן- המומחה) לשמש כיועץ רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין פגיעת התובע לבין עבודתו.

השתלשלות ההליכים בתיק -

3.                 המומחה העביר חוות דעתו ביום 12.5.11.

4.                 התובע הגיש בקשה  להפניית שאלות הבהרה למומחה. הבקשה התקבלה חלקית ובהתאם הועברה לבית הדין חוות דעת משלימה ביום 24.7.11.

5.                 ביום 8.8.11 הודיע הנתבע כי לאור חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, חוזר הוא מדחיית התביעה ומכיר בנקע ממנו סובל התובע מיום 30.9.08, כהחמרה.

6.                 הודעת הנתבע הועברה לתגובת ב"כ התובע, אשר לא הגיב להודעת הנתבע חרף הארכת מועד שניתנה בעניין זה.

7.         ביום 13.9.11 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף. הבקשה נדחתה . יחד עם זאת התיר בית הדין לתובע, להפנות שאלות הבהרה למומחה בעניין התרומה בין שתי התאונות.

8.         התובע הגיש ביום 30.10.11  בקשה נוספת להפניית שאלות הבהרה למומחה. הנתבע התנגד לבקשה. הבקשה נענתה בחלקה וביום 6.12.11 נתנה חוות דעת משלימה מטעם המומחה.

9.         ביום 1.1.12 עם הגשת חוות הדעת המשלימה הורה בית הדין על הגשת סיכומים.

10.       הצדדים הגישו סיכומיהם לתיק. כמו כן התובע הגיש סיכומי תשובה קצרים כמענה לסיכומי הנתבע. הנתבע הגיש אף הוא תגובה לסיכומי התשובה בהתאם להחלטת בית הדין מיום 18.3.12.

11.       נוכח עמדת הנתבע על פיה חזר בו מדחיית התביעה, לא מצאתי לצטט חוות הדעת אשר נתנו ע"י המומחה, למעט החלקים הרלוונטיים לסוגיות שנותרו במחלוקת .

טענות התובע בתמצית-

12.        לאור פסיקותיו של בית הדין הארצי ונוכח תשובות המומחה יש לקבוע כי האירוע מיום      30.9.08 הינו בגדר פגיעה בעבודה ולהורות כי התובע ייבדק ע"י ועדה רפואית לקביעת

שיעור הנכות.

13.        לחילופין , ככל שיטען הנתבע  כי אין מדובר בתאונת עבודה לאור קביעת המומחה כי יש ליחס לאירוע רק שליש מהנזק הסופי, טוען התובע כי המומחה כותב  בתשובותיו כי ההבחנה בין שתי הפגיעות הינה שרירותית ומשכך מדובר ובקביעה שאינה נכונה, אינה מדויקת וחסרת ביסוס ראייתי. בנוסף מדובר בקביעה אשר אינה עולה בקנה אחד עם בדיקת הUS  שנערכה לאחר האירוע הראשון, תוך השוואה לממצאי בדיקת הMRI   שנערכה לאחר האירוע השני.

14.        היה מקום להפנות למומחה שאלות הבהרה כפי שנוסחו ע"י התובע.

15.        מתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, ניתן להבין כי המומחה התבצר בעמדתו.

16.        המומחה עצמו מודה כי בהעדר בדיקתMRI   נוספת לאחר האירוע הראשון לצורך השוואה עם הבדיקה באירוע השני, אין ביכולתו לדעת באופן ספיציפי מהו חלק הנזק אשר נגרם כתוצאה מהאירוע הראשון ומהו החלק אשר יסודו באירוע השני.